<h1>פסקי או"ז חלה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
חלת חוצה לארץ שנתערבה, בטלה ברוב בעלמא, ומותרת לזרים. אך שיעור חלה שנתערב יתן לכהן.
הרודה ונותן לסל, הסל מצרפו לחלה, אע"פ שבשעת לישה לא לש שיעור חיוב חלה יחד. ביום טוב של פסח אי איכא כהן בעיר אפילו גדול קורא שם לחלה ואופה. ואי ליכא כהן כלל בעיר לא יקרא לה שם עד שתאפה. בפסח אם התנור נתחמם כל צורכו ויש עדיין אש בתנור שאינו מניח לצאת החמימות ולהצטנן התנור, אז ודאי מוטב שילושו הרבה ויתנו לתוך התנור מיד בלי איחור ושהייה. וזהו מנהג הגון וכשר והמנהג ללוש ה' רבעים קמח ועוד יחד ולא יותר. ולעשות עוגות קטנות דקות פחות מטפח. לדידן דאפינן כשיעור חלה לא בעינן צירוף סל. ומ"מ כשר הדבר ליתנם לסל ולצרפן. ואפילו פזרן בקרקע הסל מצרפן. היכא שהיתה העיסה מוקפה, או שתי עיסות שלא היו מוקפות והוקפו יחד בתנור, בשעת קריאת שם חלה, לא בעינן שיהא מוקף. ובלבד שיהו בבית אחד.
חלת האור דידן ודבבל שריא לטבול יום, ולא בעינן הערב שמש. עיקר שלא להפריש עכשיו בארץ ישראל כי אם חלה אחת. ויש לה שיעור כדפירשתי לעיל. וכן בבבל חלה אחת ואינה צריכה שיעור.
רבותינו שבחוצה לארץ היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים וביטלום. חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, וניתנה אפילו לכהן עם הארץ. [עי' או"ז רס"י רנ"א].
